אם תשכחו לגזום את הדשא בזמן, תקבלו הודעה מנומסת מטעם פקחי העיר

נתון מעניין: לפחות 50% מתוך אלפי האנשים שכבר פנו אלינו בקשר למעבר לקנדה הם בני 40 ומעלה, לרובם ילדים בגילאי חטיבה ותיכון, והדבר שמאוד מטריד את מרביתם הוא: איך הילדים יסתדרו?

כשהתחלנו לאסוף חומרים לאתר, יצרנו קשר עם ישראלים שגרים ברחבי קנדה, אחת מהן היא חופית ינב: חופית היא מתווכת נדל”ן ומתנדבת בקהילה היהודית בוויניפג ובעזרה למהגרים חדשים. כשדיברתי עם חופית שסיפרה לי על החיים בוויניפג, שמחתי לשמוע שיש מקום בקנדה בו הקהילה היהודית מגובשת במיוחד, ומהגרים חדשים מקבלים עזרה אמיתית ותמיכה רחבה שעוזרת להם להיקלט.

הקהל הריע כשליקוי החמה הגיע לשיאו, והרגשה חמימה התפשטה בליבי, הביחד הזה החזיר לי זכרונות ילדות מתוקים, מתקופה תמימה שלא תחזור.

תארו לעצמכן להגיע למוסך נקי, מסודר ומפנק, ואם אתן לא רוצות להמתין, אנשי השרות יזמינו לכן UBER על חשבון המוסך הביתה או לעבודה, ויגיעו גם לאסוף אתכן כשיסתיים הטיפול במכונית שלכם. תארו לעצמכן!

כשחיפשנו בסתיו שעבר נחל שבו נוכל לראות את דגי הסלמון שוחים נגד כיוון הזרם המליצו לנו לבקר ב Sixteen mile creek: מדובר בעמק פסטורלי שבאמצעו זורם נחל שנשפך לאגם אונטריו

ברלינגטון היא עיר שיש בה הכל: חופים ציוריים על אגם אונטריו, חלקם עם חול ים שמרגיש כמו בארץ (מינוס הזפת והלכלוך😉)

לפני שהתחלנו לארוז עשינו ישיבה משפחתית, והתלבטנו ביחד מה להביא אתנו ומאיזה חפצים להיפרד: הילדים עשו רשימה של הדברים שחשובים להם (משחקי מחשב, ספרים וכו’) ואנחנו החלטנו “לנסוע קל” ז”א מזוודה אחת לכל אחד מאתנו, עם בגדים, נעליים, כלי רחצה ועוד פיצ’יפקס

משהו השתנה בי ביום שהחלטנו, mia ואנוכי, שעוזבים את ישראל: פתאום ראינו מסביבנו המון מהגרים - כאלו שהגרו מזמן וכאלו שבתהליך וכאלו שחושבים בעתיד לעזוב.

המון אנשים מתלהבים מהמסלול החדש שנפתח לישראלים בעקבות המלחמה, הם קודם כל מזמינים כרטיס טיסה לטורונטו, ואז פונים אלינו בלחץ ושואלים: אז מה עושים עכשיו?

כישראלים הגודל והעושר התרבותי בקנדה (ובצפון אמריקה בכלל) זר לנו - “אנחנו שנינו מאותו הכפר” וכל הג’אז הזה. אז מה אפשר לעשות כדי לשמור את המשפחתיות הישראלית המפורסמת?

“הכי חשוב שתהיה לנו קהילה, כמו שיש לנו בישראל” כך אמרו לי ש’ וע’ כשהתקשרו להתייעץ איתי לגבי בחירת שכונת מגורים בטורונטו. השתתקתי לרגע, לא רציתי לשבור להם את “חלום הקהילה”, ואז שאלתי אותם אם הם רוצים לדעת את האמת…

בין הדברים שהכי הפחידו אותי בתקופה הראשונה שלנו בקנדה היה להיות חולה.

ראשית בקשה אישית: את פרובינציית Quebec יש להגות KEBEK ולא KWIBEK. תודה וסליחה על הטרחנות.

לפני כשנה החלטנו לקפל את המשפחה ולנסוע באוטו למונטריאול, כי חייבים.

הכרנו את Grimsby בקיץ שעבר, כשביקרנו ביקב בעיירה סמוכה. מדובר בעיירה קטנה ששוכנת לחופי אגם אונטריו, עם מסעדות ובתי קפה קטנים, ורחובות ציוריים שכיף לשוטט בהם, וכמובן מוקפת במסלולים ופארקים עם טבע עוצר נשימה.

כשמפרידים את הבנאדם מהרעש המתמיד קורה לו משהו טוב