מה כולם שואלים אותי…
חשבנו שמיד לאחר סיום התכנית המיוחדת לישראלים, שנפתחה בעקבות המלחמה - נוכל סוף סוף לנוח. תכננו לצאת לטיולים ארוכים בטבע הקנדי האהוב ופשוט ליהנות מהמקום המדהים שאנחנו חיים בו. אבל (וחלילה אל תחשבו שאנחנו מתלוננים!) אתם ממשיכים ליצור קשר בהמוניכם - משום מה - ומבקשים עזרה והכוונה בתהליך המעבר לקנדה. אני בטוחה שזה לא קשור בכלל לזה שאנחנו כל הזמן מזמינים את כולם לפנות אלינו 😉
והנה, במהלך השיחות שמתי לב שחשוב לכם מאוד לשמוע על המסע האישי שלנו בקנדה, שמציף אצלכם המון שאלות - ושאלה אחת במיוחד: כמה זמן לקח לכם לקבל PR (תושבות קבע)?
סיפור המסע שלנו ל-PR
התהליך שלנו היה ארוך יחסית: הגענו לקנדה על רישיונות עבודה זמניים, כשהתכנית הייתה להתחיל לעבוד על הבקשה ל-PR ממש סמוך לנחיתה, כך שהבקשה (הארוכה מאד) תהייה מוכנה להגשה ברגע שתפתח ההזדמנות - בתכנית שלנו מדובר היה על כחצי שנה מהרגע שהתחלנו את החיים כאן. לצערנו לקח ליועצת ההגירה שלנו דאז כמעט שנה (!) רק "לעבוד" על הניירת שלנו, כשלמעשה אנחנו מילאנו במקומה את כל הטפסים והכנו בעצמנו את כל המסמכים להגשת הבקשה - מתוך חוסר נסיון שלנו עשינו את מה שנתבקשנו מבלי לשאול שאלות. בדיעבד הבנו שהיא הייתה עצלנית ונצלנית. בעולם מתוקן היא הייתה צריכה לשלם לנו ולא להיפך...
עץ נשקף מחלון ביתנו - צילום: Hadoctor
מסתבר שליועצי הגירה חמדנים יש טריק: להכין את הניירת לבקשות PR כל כך לאט, כך שצריך להאריך את רישיונות העבודה ולשלם להם שוב ושוב על בקשות הארכה. כמה שהיינו תמימים אז 🤦♀️
לאחר כשנה של עצבים מרוטים, הוגשה סוף סוף הבקשה שלנו - מכאן זה רק עניין של זמן 🤞
כמובן שעם המזל שלנו, שלא מפסיק לפנק, מספר שבועות לאחר ההגשה פרצה הקורונה (Yay !!!), ומשרד ההגירה נסגר זמנית על כל משרדיו ושלוחותיו ברחבי תבל - אז רק כשנתיים לאחר ההגשה קיבלנו סוף סוף מייל רשמי ממשרד ההגירה. מתרגשים ובטוחים שהנאחס שלנו החליט להציק למישהו אחר התישבנו כולם לקרוא את הבשורה: “מאחר שהבקשה שלכם הוגשה פיזית בדואר ולא אונליין, ובעקבות העומס הרב שנוצר בגלל הקורונה, איבדנו את המסמכים שלכם. אנא הגישו שוב את הבקשה תוך חודש ימים”… אין מספיק סרקזם בעולם כדי לתאר את מה שהרגשנו באותו הרגע, אז רק אומר בעדינות שלא נהננו באותה התקופה.
אך בכל זאת, סמלת מיה לא נשברת בקלות אפילו מבירוקרטיה שטנית! אז שינסנו מותניים, הטרדנו ימים ולילות את יועצת ההגירה (שכאמור הייתה עצלה מאוד), ותוך כדי שאנחנו מנסים לא לאבד את הראש, כי הבקשה כבר הייתה מוכנה וכל מה שהיא הייתה צריכה לעשות זה רק להגיש, ולאחר עוד ניג'וסים רבים, ויום לפני שנגמר הדד ליין - הספקנו לשלוח שוב את הבקשה 😬. על הדרך, נאלצנו לעשות שוב ביומטריקס (בפעם השלישית!), כי הם. איבדו. גם. את. הנתונים. הללו...
חרדות, סַפּוֹת ו-OCD הגירתי
ניסינו להעריך את זמני הטיפול בבקשה כדי לדעת אם עלינו להילחץ המון או רק מלא. לא ידענו אם הטיפול בבקשה - שהוגשה מחדש כאמור - יחשב כבקשה חדשה או כהמשך לבקשה הקודמת, שכבר התקדמה בתהליך. לא הצלחנו לחלץ תשובה מהיועצת שלנו, אז ניסינו למצוא מידע בקבוצות פייסבוק, אך גם שם לא מצאנו אף אחד עם סיפור כמו שלנו - ממש צפוי, ומתכתב יפה עם מה שהיה עד כה.
בכל פעם שה-IRCC (משרד ההגירה) פרסם את זמני הטיפול המעודכנים באתר הרשמי, נכנסנו מיד לבדוק מה קורה עם המסלול שלנו (שכבר לא קיים היום), ראינו שזמני הטיפול מתארכים ומתארכים, והכנו את עצמנו שנצטרך להפריש כספים שוב ושוב לתשלום על הארכות נוספות לרישיונות העבודה. כל זה, להזכירכם, תוך כדי לוק-דאונים, סגרים, ילדים תקועים בבית, עבודה מרחוק - מה זה ZOOM לעזאזל - חיסונים ומשבר חוקתי בישראל 🤪
בראש שלנו הרצנו שוב ושוב את כל מה שהביא אותנו לכאן, וניסינו להבין איך בדיוק הגענו לנקודת השפל הזאת - כך נפלנו לתוך OCD הגירתי…
אה וגם חטפנו קורונה כדי שלא נרגיש טוב מדי.
אחרי שהתעייפנו מלהחריד את עצמנו, היינו גולשים באתרי קניית רהיטים. תכננו איזה סלון נקנה, אבל רק אחרי שנקבל את ה-PR - הטלתי איסור חמור על קניית ריהוט יקר ומושקע, פן נצטרך לחזור לישראל או לאירופה (יש לנו דרכונים אירופאים) ואז מה נעשה עם מה שקנינו?! שלא לדבר על לעשות לעצמנו עין הרע ועוד כהנה וכהנה חרדות, איבוד חוש ריח, ילדים משתגעים וכספים נגמרים - אונסטלי לא יודעת מה החזיק אותנו בתקופה הזאת.
המייל המיוחל
ואז, אחרי כל הטירוף הזה, בבוקר אחד, ובלי התראה מוקדמת (ביננו ציפינו לתופים, חצוצרות, קבוצת מעודדות וכל היתר), קיבלנו מייל: "בקשת ה-PR שלכם אושרה" 😱
הדוקטור ואני בהינו במסך, הסתכלנו אחד על השנייה, התקשרנו לילדים (הסגר כבר הסתיים) ושאגנו להם בטלפון: ישששששש! הם לא הבינו בהתחלה מה אנחנו רוצים, אבל שנייה אחרי הם הצטרפו לשאגות. כולנו הרגשנו שסלע ע-נ-ק ירד לנו מהלב.
בגלל ה-COVID והמעבר לדיגיטציה התהליך השתנה ולא היה צורך לעשות עוד פרוצדורות שהיו נחוצות בעבר. פשוט קיבלנו מייל שמבשר שכרטיסי ה-PR בדרך אלינו. הסידורים והמיילים היבשים מה-IRCC עמדו בניגוד מוחלט לרגשות השמחה וההקלה שחשנו. בדיוק אז נזכרתי: עכשיו כבר מותר לקנות ספות יפות לסלון ולהיפרד מאלו המעפנות שקנינו כשהגענו לקנדה.
סוף סוף התחלנו לנשום, אבל ממש לנשום. זה רגע של שקט אמיתי, והרגשת סיפוק עצומה שמה שעבדנו למענו סוף סוף קרה. ה-PR בידנו! 🎉
אז כמה זמן לקח לנו לקבל PR? התשובה היא 4 שנים. האם כל הלחץ, החרדה והמתח היו שווים את זה? כן! למרות שהיינו יכולים לעבור לאירופה בקלות, ולמרות שאם היינו עובדים עם יועץ הגירה אחר בטח היה לנו קל יותר, בסופו של דבר אנחנו מרוצים ושמחים מהחיים שלנו בקנדה. ומה לגבי האזרחות אתם שואלים? על זה נרחיב בפוסט אחר 😎
שילוב נדיר של שלכת ושלג - צילום: Hadoctor
