הגירה תחילה

Nov 14

קודם עוברים, אחר כך מסתדרים!

ישראלים והטעות הגדולה שלפני ההגירה

אנחנו הישראלים אוהבים שליטה: טבלאות אקסל, רשימות מטלות וודאות מלאה לאן אנחנו מגיעים ומה הולך לקרות שם מהשנייה הראשונה. אבל בהגירה, כמו בהגירה, מי שמחכה שהכל יסתדר עוד מהארץ, לפני שעושים את הצעד הראשון, מגלה מהר מאוד שקנדה לא מחלקת סתם חוזי עבודה נוצצים למי שיש עיניים יפות - אין ברירה וצריך לשנות את סדרי העדיפויות.

ואני לא כותב את המילים הללו כדי להקניט או לעצבן, להיפך. אחרי עשרות ומאות של משפחות שעברו ועוברות דרכנו בדרך לדרכון הקנדי אני יכול לומר בוודאות שהדחיינות + ציפייה שהכל יסתדר מראש, זו מחלה ישראלית פר-אקסלנס. אך בשונה מטאי-זקס או קרוהן (סליחה, פשוט דיברנו עם יותר מדי רופאים ישראלים לאחרונה), מהמחלה הזו ניתן להירפא!

חבר טוב אמר לי לא מזמן: “ישראלים צריכים להבין שבהגירה אין הבדל בינם לבין כל הודי שמגיע ועובד באובר. מהגרים צריכים לעשות כל מה שצריך כדי להצליח, גם אם זה אומר ‘להתכלב’ בשנתיים הראשונות עד ל-PR”. יש לי חברים חכמים.

החלק הרע

לעבור מדינה זה פרויקט בפני עצמו. בין אם אתם רווקים צעירים בתחילת הדרך או זוג + 3 בשיא הקריירה - אם החלטתם להגר עליכם לקבל על עצמכם את מחיר ההגירה: מקצועית, משפחתית, כלכלית ואישית - בכל תחום אתם תחושו תמורות ואולי גם זעזועים, ויתכן שתמצאו את עצמכם שוקלים וויתורים ושינויים.

דוגמאות אמיתיות מהשנה האחרונה:

רופאה שזה עתה סיימה התמחות רוצה לעבור רק ל-BC ולמצוא עבודה רק בהתמחות שלה
נהג משאית שרוצה לעבור רק אם יקבל עבודה מראש באונטריו, אבל לא רוצה להשקיע כסף וזמן לקבל רשיון מסחרי בקנדה לפני הצעת העבודה
פיזיותרפיסטית שכבר נמצאת כאן עם רשיון עבודה אבל לא מתכוונת לעבור את בחינות ההסמכה (הקשות) ומקווה איכשהו להסתדר
מנהל בחברת סטרטאפ שמחכה מישראל לקבל הצעת מפתה מחברה קנדית, ועד אז לא מתחיל בתהליך פתיחת תיק באקספרס אנטרי

כל אלו, מנסיוני ולצערי, סביר שלא יגיעו לקנדה (או לא יישארו) אם ימשיכו להתעקש להגר בשיטת “להיות עם ולהרגיש בלי” - כלומר לעשות הגירה בלי באמת להגר.

אוקיי, ביאסת. אפשר משהו חיובי?

כמובן שכן, הרי אני כאן כדי להרים, אבל בתכלס באמת שכן. כל מה שצריך כדי להצליח הוא לעשות את הסוויץ’ בראש ולפצוח במבצע “הגירה תחילה”.

ובפרפראזה: אם, ורק אם, אתם סגורים שאתם רוצים לעבור לקנדה - שקלתם את החיובי והשלילי, קראתם את כל הבלוג והאתר שלנו, חקרתם תחקרתם בדקתם והשוויתם, דיברתם עם המשפחה והחברים, התייעצתם ושיקללתם את ההווה והעתיד - אז עכשיו זה הזמן לשים את ההההכל בצד ולהתמקד במטרה, שהיא ההגירה עצמה.

הרי לרובנו תהליך ההגירה לוקח חודשים, אם לא שנה שנתיים, והוא מצריך טופסולוגיה לא מבוטלת, בירוקרטיה מעיקה, וגם הוצאה כספית - אבל זה רק החלק הטכני, והוא ממש ניתן למימוש (ובתנאי שמי שמלווה אתכם יודע היטב מה הוא עושה).

והנה החלק לו חיכיתם, הלא הוא החלק הטוב:

קנדה - מדינה מעולה!

למקרה ששכחתם, מרוב בירוקרטיה ועצבים, קנדה היא בין המדינות הטובות בעולם במדדי איכות החיים.
הנה 5 מאמרים שמסכימים איתי:

החברה, הכלכלה המתפתחת, 40 מליון התושבים, הטבע, ההגירה המשגשגת, התרבות, איכות הסביבה… כל אלו הופכים את קנדה לאחת המדינות המבוקשות למהגרים מכל העולם.

אם, אחרי כל החישובים, החלטתם לעבור, קנדה תתן לכם את כל ההזדמנויות להצליח: הילדים שלכם יקבלו חינוך מעולה עם הכוונה לקריירה והתפתחות אישית, ואתם ובני.ות הזוג שלכם תגיעו למקום חי עם מערכות כלכלה וממשל טובות, שיפתח בפניכם את הדלת.

רק בחודשים האחרונים הגיעו אלינו כמה וכמה סיפורים מרגשים על ישראלים שמצאו עבודה - גם אם בתחום שונה ממה שחשבו בתחילה - והם כבר עושים חייל ומתקדמים בתפקיד. כמה גם השתמשו בעבודה הראשונה שלהם כקרש קפיצה לעבודה הבאה, שהגיע תוך זמן לא ארוך, ועכשיו הם יושבים על משכורת שהיו יכולים רק לחלום עליה בארץ. האח הידד למתמידים!

גרמו לקנדה לרצות אתכם

שמעתי כמה פעמים את המשפט “הרי קנדה רוצה אנשים כמוני”. העניין הוא שהמשפט הזה נכון אבל גם לא נכון:
לא נכון שקנדה רוצה אתכם ככה סתם. יש ביקוש עצום להגירה לקנדה (מאות אלפי בקשות בשנה ויותר) ולכן רשויות ההגירה יכולות להרשות לעצמן למיין ולסנן ולהחליט את מי הן רוצות לקבל. אבל אם עשיתם את כל מה שצריך, עברתם תלאות והשקעתם את מלוא המרץ והזמן והוכחתם שאתם טובים וראויים - יש סיכוי טוב שקנדה באמת תרצה להזמין אתכם להצטרף לקחת חלק בפסיפס המדהים שלה.

בסוף טקס האזרחות שעברנו יחד עם כמאה משתתפים נוספים מכל העולם, נחקק בזכרוני משפט שאמרה השופטת, שניהלה את הטקס: “אני יודעת כמה עברתם וכמה התאמצתם כדי להגיע לרגע הזה, ועכשיו קנדה אומרת לכם ‘אנחנו רוצים אתכם איתנו!’ מרגע זה אתם קנדיים. וולקאם טו קנדה!”