ממרום נסיוננו בקנדה (בן 8 השנים בערך) פיתחנו הסתכלות קצת אחרת לחילופי העונות - בעיקר השינוי הדרמטי לסתיו ולחורף שאחריו. אחרי כחצי שנה, שבה הכל הכל ירוק עז ופורח ומלבלב ושוצף, והטמפרטורות מעל 25 מעלות כמעט כל הזמן (ואף מגיעות ל-40 מעלות) פתאום כאילו מישהו כיבה את השאלטר.
אני מוצא את עצמי יוצא החוצה ומשהו כאילו חסר. לוקחות לי כמה שניות להבין שהשמש לא קופחת על ראשי, אני לא צריך לצמצם את עיניי כדי להביט מסביב, והחולצה לא נדבקת לגוף. ואז אני נושם לרווחה ומרגיש שסוף סוף הסתיים הקיץ לשנה זו (כן, אני יודע, אלו דברי כפירה חמורים לצבר שכמותי, אבל עם יד על הלב אני מעדיף את האוויר הסגריר ואפילו את זה הקר).
שינוי דרמטי | צילום: אני
אבל עם השינוי הצפוי מגיעה גם תופעת “דיכאון החורף”, או בשמה המקומי “seasonal depression“ - פאסיב אגרסיב קנדי טיפוסי… רק שלאחרונה שמתי לב שחברינו ומכרינו הישראלים מגיבים שונה מהמקומיים הוותיקים. מסתבר שבזמן שהקנדים הוותיקים מרשים לעצמם לשקוע קלות בדיכאון חביב, הישראלים - כולל כאלו שחיים פה שנים רבות - נכנסים ללחץ של ממש, בואכה חרדה. הם צועקים יותר, רבים יותר עם משפחה וחברים, ובאופן כללי חשים קושי הולך וגובר ללא סיבה ברורה (או מודעת).
לא יודעים לעבור שינויים בנחת
החורף אמנם דורש התאמה והסתגלות כל שנה מחדש, אבל הוא איננו סכנה ברורה ומידית, וקוראינו המתמידים ודאי זוכרים את הפוסטים הקודמים שלנו בנושא ההכנות לחורף והחיים בקור. השתדלנו תמיד לתת עצות פרקטיות, טיפים ומדריכים אבל אולי שכחנו להתייחס למערכת הרגשית - מסתבר שהיא עוברת שינוי לא קטן עם חילופי העונות, וכדאי לתת לה תשומת לב מיוחדת.
כולם מתכוננים לחורף | תמונה: אני
אני בעצמי מנסה ללמוד מהמקומיים כיצד להתכונן לשינוי, ואם בשנים הראשונות בקנדה העונות פשוט עברו להן דיי מהר ונאלצנו להתמודד כל פעם מחדש עם השוֺק שבקור העז, הרי שבשנים האחרונות השתקענו ואולי אפילו נרגענו קצת וסיגלנו לעצמנו מנהגים והרגלים שהופכים את התהליך לנסבל ואולי אפילו נעים.
אם תסתכלו החוצה החל מסוף חודש אוקטובר תראו שהסביבה כבר מתחילה להתכונן: יחד עם שינויי העלוות גם מרכזי הקניות, החנויות, מקומות העבודה, חזית הבתים… כולם מסתגלים, משתנים ומתאימים עצמם. בבתים אנשים מחליפים את העציצים בדלעות ובובות האלווין, בסופרים ובחנויות העיצוב משתנה מירוק לכתום וחום, ואפילו מוסיקת המעליות הטורדנית בקניון נהיית רגועה יותר - וזה עוד לפני עונת חנוכריסמס שבה הכל הופך להיות אדום ולבן ומקושט בהגזמה ומתוק ואלכוהולי ונוצץ…
ובעצם למה לא? הטבע משתנה ואנחנו צריכים להפסיק להתנגד ולחשוב כל הזמן על געגועינו לחום ולשקפקפי אילת, ולתת למערכת העצבים שלנו לשקוע, לנוח, להרגע ולעשות את מה שהיא יודעת בעצמה.
“דכאון חורף” - לא באמת דיכאון
כשהקנדים אומרים seasonal depression הם מתכונים לצורך הנפשי להתחיל להסתגל לשינוי הבלתי נמנע. לא מתוך דיכאון או התנגדות אלא כי זה הדבר הטבעי לעשות. הרי העצים משילים את עליהם, והפרחים נובלים, וחיות הבר אוגרות מזון או מחפשות מקום לתנומת החורף - אז למה לא אנחנו?
איך מסתגלים בלי להשתגע
אוכל
כשמתקרר פתאום בא לנו לאכול יותר תבשילים, מרקים ונקניקים (משום מה). אז לאט לאט התפריט משתנה מים-תיכוני לנורדי סקנדינבי. זה כיף ומרענן גם אם מעט משמין.
אה ופתאום אני נזכר שיש גם תה בעולם ולא רק קפה.בגדים ובית
טקס הוצאת בגדי הסתיו והחורף מהארגזים והארונות גם הוא חביב ומזכיר לי כל שנה שמעיל ונעליים טובות הופכים גם קור קיצוני לנסבל. וכבר כמה שנים שאנחנו משנים או מוסיפים כריות ושמיכות צמריריות בסלון, מצעים במיטות, וגם תמונות וקישוטים בכל מקום.פעילות בחוץ
משפחות עם ילדים נרשמות ל-Community centres (לא, זו לא שגיאת כתיב) וכל הספורט פשוט עובר פנימה. ולמבוגרים ישנה בכל שכונה וטאון בריכה, מגרשי ספורט מכל הסוגים, ספריות ועוד - כולם מזמינים ונעימים, אם כי מחוממים בהגזמה לעיתים.טיולים
מאחר שאנחנו מכורים לצעדות בטבע הקנדי זו אולי אחת הנקודות הקשות, אבל ישנם מקומות רבים שעדיין ניתן לטייל בהם (עם התאמה בציוד ההליכה), וזה גם ממש בסדר לעשות יותר צעדות על הליכון בחד”כ או בקוסקו…
עצה שלי: אם אתם מתחילים להרגיש באמצע נובמבר עצבים בכל הגוף ותחושת חוסר שקט גוברת - צאו החוצה.
לכו חצי שעה ליד האגם המקומי או בחורש על כל צבעיו המשתנים, ובמקום להתעקש ולהתגעגע לחום המוכר, הקשיבו לטבע ותנו לו להכנס פנימה. אני מבטיח שזו חוויה משמעותית.
