איך לשרוד מעבר בית
משום מה לא חשבנו שנעבור כל כך הרבה בתים. המעבר למדינה אחרת מרגיש כמו משימה כל כך גדולה בפני עצמה כך שכל העניין הפעוט הזה של איפה גרים (והאם זה מתאים לנו ולילדים ולעבודה…) בכלל נעלם מסדר היום.
היום, כשמונה שנים אחרי המעבר הגדול וכאשר אנחנו גרים בבית החמישי, אולי כדאי לסכם את כל נושא מעבר הבתים/דירות.
כבר כתבנו פעמים מספר על פרובינציות, מחוזות, ערים ואיזורים בבלוג זה, אבל הפעם רציתי להדגיש את נושא העל: מהגרים חדשים עוברים הרבה בתים. מסתבר שזה די ידוע וצפוי (רק שאנחנו לא נתקלנו בזה בכל הבירורים שעשינו לפני המעבר) - אלא אם נחתתם בול במקום המושלם (סיכוי שואף לאפס) קחו בחשבון שתעברו לפחות פעמיים שלוש עד שתמצאו את האיזור שמתאים לכם.
נקודות לשיקול
עבודה
כל מי שאנחנו מכירים, וגם אנחנו, שינינו מקומות עבודה ואפילו תפקידים בתוך העבודה. קנדה מדינה ענקית ואנשים כאן נוטים לעבור יחד עם הצעת העבודה שהם מקבלים. זה רלוונטי במיוחד לאנשי הייטק שמגלים מהר מאד ששוק העבודה כאן בנוי אחרת וצריך לבצע התאמות לתפקיד וסוג העבודה שמחפשים.
בנוסף מהגרים חדשים לפעמים צריכים לעבוד במקצוע ותפקיד שתואמים את דרישות תכנית ההגירה שלהם, אך לאחר שמקבלים PR מרגישים חופשי לשנות מסלול.חינוך לילדים
כשרק הגענו ממש חששנו לחשוף א הילדים לתרבות שאין בה זכר למה שהכרנו בארץ (וגם קצת הפחידו אותנו מריכוז גבוה של ילדים “סינים” באיזורים מסוימים רחמנא ליצלן), אז עברנו כמו כולם לשכונה רוויית מהגרים טריים מארץ הקודש. קוראי הבלוג הוותיקים ודאי זוכרים שכעבור פחות משנה, ובדירבון הילדים עצמם, ברחנו לעיירה שקטה ו”קנדית” למשעי - לא התחרטנו לדקה!
כמובן שלכל משפחה יש את השיקולים שלה לגבי חינוך אבל עדיין לא בטוח שמה שחשבתם שהוא הבחירה המושלמת אכן יתברר ככזה.תרבות, טבע וסגנון חיים
מעבר לעבודה ולחינוך ישנו גם הלייף-סטייל. לא שערנו בדמיוננו הבדיוני ביותר שנוכל לגור בבית בתוך יער, 10 דקות ממרכז העיר - החיים בישראל והאפשרויות שם לא דומות למה שקורה פה בארץ הצפון, ואפשר לבחור בסגנונות חיים, שבארץ נחשבים לחלום. מטורונטו, שהיא כמו מיני ניו-יורק, דרך פרברים מנומנמים על שפת אגם, ועד לחיים off the grid - קנדה מציעה כמעט כל סגנון חיים שרק תרצו ויכול להיות שיקח לכם כמה שנים להתנסות ולגלות מה אתם הכי אוהבים.
* יש גם את נושא הילדים המתבגרים שפתאום עוזבים את הבית ועוברים לגור במעונות של האוניברסיטה/קולג’ - זה מאד אופייני כאן בשל המרחקים העצומים, וכך אולי תמצאו את עצמכם לבד בבית הרבה יותר מוקדם ממה שאנחנו רגילים מהארץ. זה לא פשוט אבל אנחנו החלטנו לנצל את ההזדמנות הזאת ולעבור לבית חלומותינו שגם נמצא באיזור טבע מדהים וגם מספיק קרוב לאוניברסיטה - הילדים כל כך מבסוטים לבקר אותנו ב”צימר” המפנק ואנחנו רואים אותם יותר מהתקופה שגרנו בעצמנו בדירה בעיר.
המעבר עצמו
כאן המצב שונה ממה שהכרנו בישראל: בכל הבתים והדירות כאן (מלבד מקרים חריגים מאד) ישנם כבר מכשירי חשמל גדולים, ובכל חדר שינה יש ארון בגדים, כך שלא צריך בכלל לדאוג למקרר, תנור, מדיח, מיקרו וארונות איקאה. כך שהריהוט הגדול שתעברו איתו הוא מיטות ושידות - בונוס ענק!
בנוסף יש את נושא חברות ההובלה. כאן נתקלנו בשתי גישות (וניסינו את שתיהן על בשרנו): לעבוד עם חברה קנדית וותיקה, או ללכת על חברה’ משלנו. אין לי המלצה ברורה רק קחו בחשבון שלעבוד עם ישראלים יהיה כנראה זול יותר ואולי אפילו מהיר יותר אבל תקבלו גם (כך לפי הנסיון שלנו) הרבה כאב ראש, עצבים, תסכולים, רהיטים שבורים ועוד כיף ישראלי כמקובל. החברות הוותיקות, לעומת זאת, יתנהלו באופן קנדי ומעט עצל, יקחו 30% יותר אבל יטפלו בכם משל הייתם זוג קשישים שחס וחלילה להם לנקוף אצבע - כל זה מהנסיון האישי שלנו בלבד, אם כי עברנו כבר 4 פעמים… אם אתם רוצים המלצות (משני הסוגים) נשמח לעזור.
בעניין ההתאקלמות יש לי חדשות טובות. עד כה בכל מקום אליו עברנו הרגשנו בבית תוך גג חודשיים (כולל בבניין הדירות בו גרנו תקופה קצרה בשכונה הרוסית/יהודית בטורונטו, עם הזקנה במעלית בעלת המבטים השופטים - היי סבטלנה 👋 - והמגן מצה”ל שהיה תלוי לאחר כבוד בכניסה לחדר הזבל בבניין - כל הכבוד ולרי על שרות משמעותי בתותחנים 😄).
כמובן שלכל מקום יש את המנהגים הקטנים שלו כמו מתי מוציאים את הזבל/מיחזור (כולל מה מותר ומה אסור למחזר), החובה לכסח את הדשא, איפה ומתי מותר ואסור לחנות ברחוב ועוד ועוד, אבל בסופו של דבר הכי חשוב לחיות במקום שנותן לנו לחיות. אז ההמלצה שלנו להיום היא לא לחשוש לעבור (גם אם זה יותר מפעמיים שלוש) עד שמוצאים את המקום האידאלי - כי מותר לנו כמהגרים לבנות את החיים שלנו מחדש!
זכרו: לחיות במדינה קולטת הגירה אומר שאמנם לעולם לא תרגישו שייכות כמו בארץ, אבל גם לא תרגישו חריגים או שונים.
זכרו 2: כל מה שאתם קונים עכשיו בהתרגשות ב Homesense יצטרך לעבור איתכם דירה בהמשך - אז אולי כדאי לחשוב שוב.
האגם הפרטי שלנו | צילום: אני
