כששמי טורונטו הפכו כתומים
מקריאה בפוסטים הקודמים אתם יודעים שהחיים בקנדה בדרך כלל רגועים (במיוחד לעומת המציאות בישראל), אבל השבוע קמנו ביום שלישי בבוקר, פתחנו את הווילון בחדר השינה כפי שאנחנו עושים בכל בוקר אך במקום שיקדמו אותנו העצים, השמיים וציוץ הציפורים - בחוץ היה מין חושך מוזר. השמיים קיבלו גוון כתום-אפור, ובמקום ריחות של יובל מים קטן נחירינו התמלאו בריח של עשן 💨.
חשבנו שמשהו נשרף בשכונה שלנו (אולי שכן שהדליק מדורה?) כי העשן היה סמיך ממש. סגרנו בזריזות את דלת המרפסת ופתחנו את הטלוויזיה. ואז הבנו...
אווז על רקע טורונטו בכתום - התמונה מכאן
אז למה זה קורה?
קנדה היא המדינה השנייה בגודלה בעולם וכ-40% משטחה מכוסה ביערות. בקיץ, במיוחד לאחר תקופות חמות ויבשות - ששוברות בשנים האחרונות שיא אחר שיא - שריפות הן דבר שכיח ביערות העצומים. בנוסף רוחות חזקות עלולות להפיץ את האש במהירות עצומה, ובמקרים מסוימים היא מתפשטת על פני מאות קילומטרים.
גם אם אתם גרים בטורונטו, באוטווה או בדרום אונטריו, אתם עלולים להרגיש את ההשפעה של שריפה שמתרחשת בכלל בצפון אונטריו, במניטובה או בפרובינציות אחרות. העשן פשוט מגיע אליכם עם הרוח וגם השכנים מהדרום (ארה”ב) סובלים עכשיו מענני העשן שמגיעים עד אליהם - התקשורת האמריקאית ממש מנסה להאשים אותנו אבל את כוח הנחמדות של הקנדים אי אפשר להביס בקלות! Sorry…
צילום מסך מאפליקצית מזג האוויר של הדוקטור. האיזור באדום בגודל של חצי אירופה (😳)
אז מה קרה עכשיו?
בימים האחרונים, אחרי שבוע של טמפרטורות של עד 40 מעלות, העשן משריפות היער השפיע על אזורים נרחבים באונטריו, כולל אזור טורונטו וה-GTA.
בחלק מהאזורים איכות האוויר ירדה לרמות מסוכנות ממש עד כי משרד הבריאות הפדראלי ממליץ לא לצאת החוצה בכלל, במיוחד לילדים, קשישים, נשים בהריון וכו’. אנחנו לקחנו את ההמלצות ברצינות הראויה ונשארנו בבית. הילדים (שגרים בדאון-טאון) אמרו לנו שהאווירה בעיר מזכירה להם את הימים הראשונים של הקורונה, אבל לעומת הימים ההם, היום הם מעדיפים להשאר בבית ולא ללכת לעבודה 😉
חוץ ממאמצי כיבוי האש, כל הרשויות פרסמו איסור חמור על הדלקת אש מכל סוג שהוא. הקנדים חובבי הברביקיו יאלצו להימנע לעת עתה.
אסור להדליק אש - תמונה מקבוצת פייסבוק מקומית.
התחממות גלובלית - קווים לדמותה
אחת השאלות שאנחנו שומעים הרבה מישראלים היא: "חשבנו שקנדה תמיד קרה... אז למה כל כך חם?" האמת היא שגם קנדה משתנה. בשנים האחרונות נרשמים יותר גלי חום, ימים עם לחות גבוהה וטמפרטורות שמגיעות גם ל-35 מעלות ואף יותר באזורים מסוימים. אנחנו כבר התרגלנו לשבועיים שלושה מדי קיץ שבהם כל פעם שיוצאים החוצה אנחנו מסתכלים זה על זה ואומרים “אם היינו רוצים 35 מעלות היינו נשארים בעמק חפר!”.
מי שמגיע לראשונה לקנדה מופתע לגלות שלא רק שקונים מעיל טוב לחורף, אלא שגם מזגן איכותי הופך להיות מוצר חובה לקיץ. בבתים חדשים כמעט תמיד יש מיזוג מרכזי, אבל בדירות ישנות יותר לא תמיד, ולכן כדאי לבדוק את הנושא כבר בשלב חיפוש הדירה*. לשוכני הקונדו הישנים (נניח שנות ה 90 ויותר מוקדם מזה) - תנחומינו. אנחנו יודעים שמערכת המיזוג מתחילה לפעול לפעמים רק ביוני ולפני זה חם מוות ומאוד מבאס.
* לא מזמן עבר חוק באונטריו שמאפשר לשוכרים להתקין מזגן קיר גם אם בעל הבית מתנגד - לינק לכתבה ב-CBC
תמונה מקבוצת הפייסבוק השכונתית - עשן בצפון אונטריו מעל האגם.
אז צריך לחשוש?
לא ממש. אלא אם אתם גרים בבקתה באמצע היער שבדיוק כרגע עולה באש, בעיקר כי הממשלה והגופים האחראים בפרובינציה אשכרה עובדים בשבילנו (בניגוד ל”חוויות” שלנו מישראל עליהן תוכלו לקרוא כאן) וכמו שלומדים בישראל מה עושים בזמן שרב, או איך מתנהלים כשיש אובך או עשן בל”ג בעומר (🫣), כך גם בקנדה לומדים לחיות עם תופעות הטבע המקומיות.
הפעם, לעומת השלג בחורף אין צורך להתאמץ ולפנות את השלג מהחניה, רק להישאר בבית במזגן, להריע לכבאים האמיצים של אונטריו, לאכול גלידה (כי סיימנו את העבודה ואי אפשר לצאת לשום מקום) ולחכות - רק כדאי לזכור להחליף את הפילטר של המזגן.
החדשות הטובות הן שהרשויות מעדכנות באופן שוטף על איכות האוויר, שולחות התרעות כשצריך, ומפרסמות המלצות ברורות לציבור.
הטבע הקנדי הוא אחד הדברים היפים ביותר במדינה המאמצת שלנו. מהאגמים הצלולים ועד היערות האינסופיים, קשה שלא להתאהב בו. אבל כמו כל טבע עוצמתי, גם הוא מזכיר לנו מדי פעם את הכוח שלו.
