אז מה אפשר לעשות כדי לשמור את המשפחתיות הישראלית המפורסמת?

רק המחשבה על קבלת שירותי מדינה מקפיצה את רף המתח אצלי ל-90%… או לפחות כך זה היה עד לא מזמן

בניגוד למרחב הציבורי בישראל שהרגיש לנו פחות ופחות בטוח, כשנחתנו בקנדה היינו מופתעים מהנימוס והסבלנות: “אני מרגישה שאני לא יוצאת למלחמה כשאני מסתובבת בחוץ”

אֲסַפֵּר לָךְ הַיַּלְדָּה, וְגַם לְךָ הַיֶּלֶד,
אֵיךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲדָמָה נִגְאֶלֶת:
דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב –
כָּךְ נִפְדֶּה אַדְמַת הָעָם מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב.

לאור הקורה בחודשים האחרונים בישראל אני מסתכלת אחורה ותוהה האם היה זה מזל או אינסטינקט השרדותי, ואולי בכלל השגחה פרטית.

באותו יום שבו התחילה השריפה בכרמל, היינו בדרך לפגישה בשדרות מוריה…