ואז נסענו למונטריאול

ראשית בקשה אישית: את פרובינציית Quebec יש להגות KEBEK ולא KWIBEK. תודה וסליחה על הטרחנות.

לפני כשנה החלטנו לקפל את המשפחה ולנסוע באוטו למונטריאול, כי חייבים.

משך הנסיעה ישירות למונטריאול מטורונטו הוא כחמש שעות, לא נורא, אבל את הנסיעה החלטנו לחלק לשני חלקים: ראשית נגיע לאוטווה (Ottawa), עיר הבירה של קנדה (לא, טורונטו לא הבירה), נבלה שם לילה ונמשיך למחרת למונטריאול.

*בהמשך נעלה פוסט על הטיול באוטווה.

באונטריו יותר יפה 😁

סליחה מכל הקבקים ותושבי מונטריאול רבתי, אבל העיר שלכם (יחד עם חלקים מהפרובינציה) מגעילה, מלוכלכת ולעיתים מסריחה. כשחושבים על זה זה דיי כמו צרפת אז אולי זה סבבה. חוץ מהרעש, הלחץ, הלכלוך והריחות, מונטריאול היא עיר מיוחדת ממש עם קסם מפתיע!
אז נכון שאונטריו יותר מסודרת, נקיה ונעימה, אבל המסעדות במונטריאול מנצחות ובענק. ואם באונטריו אנחנו מתקשים במציאת מסעדות טובות עם אוכל טרי וטעים, אז בעיר ה”צרפתית” יש מבחר עצום של מסעדות מעולות, לאחר כמה ימים במונטריאול, הצטערנו שלא נשארנו קצת יותר כדי לדגום עוד כמה מטעמים מקומיים.

השוק הגדול במונטריאול. צילום: hadoctor

געגועינו לאירופה בכלל ולצרפת בפרט הביאו אותנו לשוק Jean Talon Market אנחנו לא אנשים קוקטים, כאלה שמסתובבים עם סל קניות קטן, אותו אנחנו ממלאים בכמה תפוחי אדמה, גזר אחד, וכמה מלפפונים, שאיתם אנחנו מכינים ארוחת ערב, ובבוקר יוצאים למאפיה הקרובה וקונים בגט, אלא יותר מהסוג של למלא עגלה ענקית ב Costco

אבל בכל זאת, נחמד להסתובב יום שלם ולדמיין שאנחנו צרפתים ענוגים (כולל הבארט, העקבים והכל 🥐) כך חשנו את עצמנו כשהסתובבנו בשוק, מוקפים אנשים דוברי צרפתית, שמתווכחים בעדינות עם המוכרים בדוכנים, וממלאים את הסלים שלהם בפירות, ירקות ועוד תוצרת חקלאית טריה.
הורשנו את אהבת המתוקים לילדים שלנו, אז לא התפלאנו כשהחליטו לקנות דבש ממגדל מקומי (שהיה באיכות מדהימה) ומגוון של דברי מאפה מפונפנים אותם הם בלעו בשניות 🍰) אנחנו קנינו קפה הנקרא אצלנו “כמו שצריך” כי ביננו, הקפה שנמכר כאן ברשת Tim Hortons ודומיה לא ראוי להיקרא קפה, אלא דומה יותר למים חומים מעופשים.
אז הקפה במונטריאול היה “כמו שצריך” ואף יותר מזה, הוא הזכיר לנו את הקפה בישראל, ריחני, לא שרוף, עם חלב שמוקצף בדיוק במידה הנכונה.

ללכת לאיבוד ב Rue Saint-Paul - התמונה מכאן

אם שמתם לב, הפוסט הזה שזור בנימה ביקורתית, מתלוננת ולא מרוצה, וזה בדיוק מה שהרגשנו באינטרקציות עם המקומיים: הם נוהגים בפראות יחסית לתושבי אונטריו, הם פחות מנומסים, והגדיל לעשות “שומר” באחד מהחניונים בסמוך למלון בו שהינו, שניסה לגבות מאתנו דמי חניה מופרזים על חניה ב”כחול לבן”, ואם הזכרתי חניה, אז תשכחו מזה, אין חניות. פשוט אין. ואנחנו, שרגילים להתפנק בחניונים מרווחים ומסודרים, מצאנו את עצמנו מסתובבים שוב ושוב ברחובות, אך ללא הועיל. כנראה שהקבקים פשוט לא נוסעים ברכב פרטי, או שפשוט מחנים בבית והולכים ברגל 🤷‍♀️.

בעקבות חוסר ההצלחה שלנו עם חניות, החלטנו להתמקד בבילוי האהוב עלינו, והוא “ללכת לאיבוד”: אנחנו מחנים את הרכב, והולכים ברגל עד שאנחנו נעצרים בחנויות מעניינות, בית קפה, או בניין מיוחד. כך, עשינו גם ב Rue Saint-Paul. הסתובבנו, קנינו, ראינו וטעמנו.
אם אתם כאלה שחייבים לתכנן מראש לאיפה אתם הולכים, בקרו בלינק הזה ובחרו לכם מספר יעדים לביקור.
אחרי שהתעייפנו מהשוטטות, נסענו למסעדת McKiernan כי הדור הצעיר אמר שבא לו שניצל, אבל אני ידעתי שהם באמת רוצים ללכת לשם בגלל הקינוחים 😋

שניצלים וקינוחים שאי אפשר לסרב להם - תמונות: מסעדת McKiernan

זה הזמן להודות שנסענו למונטריאול בעיקר בגלל האוכל, נכון שבעיר יש יעדים היסטוריים יפים, גלריות לאומנות וחנויות מיוחדות, אבל אנחנו הרגשנו שבא לנו להתמקד במה שמטעמי העיר מציעים לנו ולהרגיש על הדרך קצת אירופה.
בערב, כשהרגשנו שהבטן כבר קצת מקרקרת, שמנו פעמינו למסעדת הפוטין הידועה La Banquise: יש בעיה אחת עם הפוטין, הוא מצטלם ממש גרוע, ובדר”כ נראה כמו ערימה לא ברורה של אוכל, אבל כשמגיעים למונטריאול, מבינים שהפוטין שמסתובב ברחבי קנדה לא דומה בכלל למקור שנולד במונטריאול. ואם במסעדות באונטריו הפוטין הוא צ’יפס ספוג בשמן עם רוטב חום סמיך (שהוכן במפעל מבעוד מועד והופץ למסעדות בשקיות אטומות) ועליו חתיכות גבינה מותכת, אז במונטריאול הסיפור (ז”א הפוטין) הוא אחר לחלוטין.
מדובר בצ’יפס שנעשה באהבה, ממנו הוסרו עודפי השמן, ועליו שוכנות שלל תוספות טעימות כגון גבינה, בייקון ורטבים שונים. התפרענו והזמנו כמה מנות פוטין עם תוספות שונות (נסו את הגוואקמולי, זה טעים בטירוף). ברור שלא הצלחנו לסיים אותן והן חזרו איתנו למלון ונאכלו למחרת בתור ארוחת בוקר.
באותו זמן הרגשנו שמיצינו את החוויה במונטריאול ויכולנו לחזור כבר הביתה לאונטריו.

פוטין עם תוספות במסעדת La Banquise התמונה מכאן

אבל הילדים טענו שהם לא יכולים לחזור הביתה בלי ביקור במסעדת moccione מדובר במסעדה איטלקית, שמגישה, כך טוענים, את הקנולי הכי טוב במונטריאול. ואם אנחנו כבר שם, אז חייבים להזמין גם פסטה: קשה לתאר שלמות, אבל הבולונז של מסעדת moccione באמת התעלה על עצמו, הילדים פיזרו עליו בנדיבות גבינת פרמז’ן וליקקו את הרוטב עד הטיפה האחרונה.

בולונז מושלם במסעדת moccione - התמונה מכאן

כשהתקרבה אלינו ערימה של קנולי שמנמנים, עטויים אבקת סוכר, נרשמה בשולחן התלהבות, נשלפו טלפונים, ושלל תמונות פוטוגניות עלו לאינסטגרם. הילדים אמרו שהתמונות של הקנלוני גרפו המון לייקים, והחברים שלהם הפעילו עליהם לחץ מתון לקחת טייק אווי ולהביא להם טעימות מהמסעדה 😃.

קנולי פוטוגני במסעדת moccione - התמונה מכאן

מילות סיכום של הדוקטור: אל תקחי אותי שוב למונטריאול, עליתי 5 קילו ביומיים.

טיפ1: מומלץ לצום שבוע לפני שמגיעים למונטריאול
טיפ2: השוני בין אונטריו לקוויבק ניכר, לא להיבהל אם פתאום תרגישו שאתם אשכרה בצרפת 😅