פשוט לישון
“מה השעה?! לא יכול להיות!”
אחרי שהסתגלנו להפרשי השעות שבין ישראל לקנדה, שמנו לב לתופעה מוזרה: אנחנו ישנים כמו שלא ישנו בחיים.
זה לא שבארץ הייתה לנו הפרעת שינה או משהו כזה, אבל כנראה שלא ידענו מה זה לישון כמו שצריך?!
הגענו לטורונטו באפריל, כך שהימים היו יחסית ארוכים. אבל משהו בלילות היה שונה לגמרי.
אני לא מנסה בכוונה להשמע מסתורי - פשוט לא הבנו מה קורה לנו ולמה אנחנו ישנים כל כך טוב!
בסופו של דבר ה”תעלומה” הייתה פשוטה: שילוב מנצח של שקט מוחלט וחושך.
בשל החורפים הקשים אין ברירה בקנדה אלא לבנות את הבתים עם רמות בידוד גבוהות. תוצר לוואי של הבידוד (ושל הבנייה בעץ וגבס) הוא בידוד לרעש.
לא ידעתי כמה היינו חשופים לרעש, למרות שבמחשבה שנייה באמת זכור לי הטרקטור של שולמן ב-5:45 כל בוקר, נביחות הכלבים ויללות התנים במשך כל הלילה, קולות מסוקים מעל המושב (שיהיו בריאים), האוטובוסים, המכוניות, הילדים המשתובבים בחצות הליל…
כשמפרידים את הבנאדם מהרעש המתמיד קורה לו משהו טוב: הגוף נוחת עמוק לתוך המזרון, והשינה נהיית טובה, איכותית וממלאת מצברים.
גורמים נוספים שכנראה תורמים לאיכות השינה המופתית שפיתחנו הם איכות האוויר בבית (יחידת מיזוג מרכזי עם פילטרים איכותיים), הטמפרטורה הקבועה, הרעש הלבן העדין, וכמובן כמובן פחות סטרס.
לילה טוב מאגם אונטריו. צילום: אני
